בנק פעלים לתיאור

מעיד, טוען, מנמק, מדווח, מעיר, מוסיף, מנגיד, ממחיש, מפרש, מפרט, מגלה, משתף, מאפיין, מונה (פעולת הספירה), מרשה, אוסר, מציע, מתנה, מסיק, משלים, ממקם בזמן / במרחב, מסייג, מגדיר, חוזה / מנבא / צופה, קובע, תוהה, מתלבט, מדגיש, חוזר (שב וחוזר), מנחש, מודיע, שואל, עונה, מציג, ממקד, מתוודה, מפקפק, מכחיש, מאשר, משחזר, מצטט, מנחה, משער, שולל, מעריך, פונה, מניח, מודה, מגזים, מתנער, מתפעל, מרשים, תוקף, מהלל, מחמיא, בורר, מצמצם, מפתה, מבכה (בוכה על מישהו), מקונן, מתנגד, גוער, מגנה, משמיץ, נוזף, בז...

וכל פעולה אחרת שעולה לך בראש...

לא להשתמש בשמות תואר או בפעלים: מסביר, מתאר, אומר, מדמה (יוצר דימוי)!

איך להשתמש בבנק?

נסה/י לתאר את הפעולה שהדובר מבצע בכל שורה / חלק שורה בשיר כלשהו. כ

מעט כל שיר אפשר לקרוא בכמה צורות שונות – אז אין תשובה נכונה ויש הרבה אפשרויות כמעט בכל חלק. 

נסה/י להשתמש בפעולות כדי לכוון את הפרפורמנס של השיר.

שאלות לאפיון דמות

[הערת המעתיק אבי טאוב: 'שאלות לאפיון דמות' הוא תרגיל שבו עונים על שאלות במטרה ליצור דמות. הפרטים הקטנים ממנה הדמות מורכבת הופכים אותה לאמינה  ומשכנעת. אלפי מציע כאן תרגיל פרפורמנס שמפתח את היכולת להיכנס לדמות אחרת ולבצע אותה או בעזרתה.]

התנהלות:

1.    משקל כבד / קל?

2.    איבר מוביל מרכזי

3.    ג'סטה גופנית

4.    צורת הליכה – אופן הנחת כף הרגל, מהירות

5.    קול – טון, צורת דיבור, גובה קול

6.    לבוש אופייני

פרטים:

·        שם

·        גיל

·        מצב משפחתי

·        מקום מגורים ותיאור המרחב בו היא חיה – איך נראה הבית שלה?

·        עיסוק

·        חיות

·        מה הדמות אוהבת (בעולם, באנשים אחרים)

·        מה הדמות שונאת (בעולם, באנשים אחרים)

·        נטיות אידיאולוגיות

·        תכונות חיוביות של הדמות

·        תכונות שליליות של הדמות

·        משפט חיובי על עצמי (הדמות)

·        משפט שליל על עצמי (הדמות)

·        מקרה / אירוע חשוב בעבר של הדמות

שימושים אפשריים בשאלות:

א.    פרפומנס ללא שיר – להרכיב דמות ומונולוג תמציתי של דקה בו הדמות מספרת לנו על אירוע / סיפור ואופן ההצגה שלה. הדגש הוא להכיר לנו את הדמות דרך הסיפור ואופן ההצגה שלה ולא על ידי העברת מידע טכני.

ב.     פרפומנס עם שיר – להשתמש בשאלות על מנת להרכיב את הדמות הדוברת של השיר שלפנייך ולהתאמן על ביצוע השיר בשם הדמות.

סיכום מפגש 18/09/16 אסף, עינת ואבי

אסף - הקדמה

הבסיס של הספוקנוער הוא זה שאנחנו בעולם כדי לייצר לבני נוער מרחב שבו הם יביאו את עצמם לידי ביטוי עצמי מבלי שיפוטיות. יש כל כך הרבה סבל משיפוטיות וסבל - במערכות משפחתיות ומוסדיות. לייצר מקום שבו הכל שפוי פתאום.

יעקב הכט, מייסד החינוך הדמוקרטי, אומר שאנחנו עושים מהפכה. אנחנו מייצרים נגיעה בלב שמייצרת ים של אמפתיה. פתאום נוצר מרחב קהילתי שלם שבו כולם מתעניינים בסיפורים של אחרים. הפואטרי סלאם עובד אחרת - יש אירועים ויש שחיקה. כאן אנחנו רוצים לייצר עוגן, בית וקהילה.

מה שלי - אסף - חשוב, זה לדבר על המתודולוגיה הרחב. איך נראה תהליך תהליך שנתי:

המתודולוגיה הרחבה של הדבר - איך הוא נע ואיך הוא מתקיים בעולם

1. מתודולוגיה

2. תוכנית שנתית

3. מפגשים

1. מתודולוגיה

כל מה שאנחנו עושים זה חוזר ליסודות של הבית שיש בו עוגן ועומק.

הבסיס של זה - שתהיה לכם קבוצה.

נוצרת קבוצה. יש בה 15 חברה. הם הגרעין –

א.      הם יתמקצעו בספוקן וידעו לעשות 'שירה מדוברת' – כתיבה, עריכה, הצגה.

ב.      התפקיד שלהם – אנחנו צריכים לייצר איתם אווירה מאוד מאוד חזקה. אנרגיה מיוחדת כדי שהם יצליחו לארח סביבם קהילה. קהילה יכולה להיות מוגדרת סביב תחומי עניין אבל ההגדרה שלי – שיש קהילה שמארחת מרחב קהילתי שלם. יש כמה אנשים שיש להם עניין לייצר חוויה משותפת להרבה אנשים כדי לאפשר לכולם חוויה משותפת שכולם שואפים אליה.

בהרצליה לדוגמא, לאחר גיוס ארוך וקשה, אחרי עשרה מפגשים עשינו מופע. כמו בחוג, לעולם לא נקרא לזה חוג ותמיד נתקן את מי שיקרא לזה חוג – אנחנו קהילה או קבוצה.

עם החברה של הרצליה – סידרנו מעט כיסאות והגיעו חמישים אנשים. פגשתי אותם בפסח ושאלתי אותם מה עושים? הם אמרו – בואו נפתח עוד קבוצה. חלק רצו וחלק לא. הם הציעו מיקרופון פתוח. האינטואיציה שלהם מובילה אותנו עד היום למה שאנחנו קוראים 'OPEN SPOKEN'. כולם מוזמנים אבל רק בני נוער [עד גיל 19] עולים להופיע.

עקרונות המתודולוגיה – זה המבנה: המרחב אינו שיפוטי

ü      מרחב בלי שיפוטיות

ü      הקשבה עמוקה

ü      בלי ציניות ובלי הערות מבטלות – לייצר אינטימיות – אם זה קורה עוצרים הכל ואומרים: קרה כאן משהו, אין כאן מקום להרבה אנשים.

ü      מה שנאמר בקבוצה נשאר בקבוצה.

ü      יש תהליכי למידה שבהם ילדים יכולים להתנסות בלי לחשוש

ü      לקבל הרבה פידבקים

ü      לייצר קהילות נוספות – 'בואו יש מקום'

ü      אנחנו צריכים להחזיק את זה חזק בלב כל השנה.

ü      יש בבית הספר הזדמנות לייצר את זה כתופעה ומשהו ממש חזק.

סדר העבודה

א.      מתחילים בגיוסים –

ב.      חודש וחצי חודשיים של עבודה עם הקבוצה על היסודות ועל מה שבא לנו

ג.       BOOM – מופע שעובד ככה שכולם צריכים לסגור קטע או שניים, או שכל אחד עושה קטע ביחד וקטע משותף. אנחנו משלבים מוזיקה. אם יש נרטיב שכולם כותבים סביבו – 'חבל שאי אפשר ללכת ערומים' והם עולים לא על קטע של נודיסטים דווקא. דיברנו על יופי – על מה לא מדברים כשמדברים על יופי. [אגב, מפגש לדוגמא. שאלה אחת: על מה לא מדברים כשמדברים על יופי? ב. מה הייתי רוצה לשנות בעצמי פיזית? ג. מה אני אוהב בעצמי? ד. הכי יפה בעולם בעיני זה? – הכל היה מודבק בארבע פינות עם דביקיות. אנשים הקריאו פתקים של אחרים – ואז לוקחים השראה. אפשר לגנוב משפט של מישהו אחר ואז כותבים. תרגילי כתיבה בדרך כלל הם 7-10 דקות ואחר כך בהמשך השנה מראים להם איזה קטע ושואלים – מה אהבתם ומה לא אהבתם? בלי לחפור אלא ממוקד. מה היה כאן? למשל חזרה – קחו ותכתבו קטע.]

ד.      OPEN SPOKEN – אנחנו מזמינים עד 16 אנשים להופיע. המנחה והנגנים הם בני נוער. הדגש על העקרונות הבסיסיים של הקשבה עמוקה, בלי ציניות. יש הפסקה באמצע של עשר דקות אבל לא חייבים, כי הרי הם באים כדי לפגוש אחד את השני הרבה יותר. אחר כך יש במה פתוחה. התהליך שלנו זה איך להפיק את האירוע – יש מנחה, הגברה, נגנים, הזמנה לאנשים מול צוות. לדאוג שהם עובדים לקראת זה. חמישה חברה הכי תותחים – עובדים בכיתות, מפיצים, מדברים. אם נעשה את זה בסוף בית ספר או ערב – מי שיגיע לשם זה אנשים שיבחרו להגיע לשם. בדרך כלל אנשים לא מצליחים להגיע לסביבה אינטימית.

ה.      יש הזמנות של קהילות אחת לשנייה, באים להתארח בopen spoken אחד אצל השני. תמיד כדאי להביא מישהו מהספוקן הארצי כי כשהוא מנוסה זה יוצר גרוב מטורף. כשהם קולטים אחד את השני עושים את אותו הדבר זה הכי מגניב אותם.

ו.        צוות ספוקן ארצי – בצוות הזה שיש בו מקום של 3-4 [אבל אם ממש רוצים אפשר גם 6] זה החברה הכי רציניים. הספוקן וורד בארץ גדל. אנחנו מייצרים תשתית שיכולה לקלוט אנשים בכל מיני מקומות. צוות הנוער הארצי מייצר את האירועים הארציים. את הסמינרים אנחנו מייצרים. מדובר בעיקר בליגה המדוברת. יש קהילה בוגרת של ספוקנוער שבצבא אבל עדיין עושים דברים. הם חוזרים אלינו עם הודעות.

ז.       הליגה המדוברת – זה עובד ככה: שש קבוצות בכל בית, יש שלושה בתים, שנפגשות לאורך השנה שלוש פעמים. שני קטעים של יחדים וקטע קבוצתי – זוגות / שלשות / רביעיות. יש ניקוד בקהל. אנשים רנדומאליים שכל קבוצה שלוחת נציג שהוא מצביע לכל אחד חוץ מלעצמו. הוא לא חניך אלא מהקהל, מהקהילה הרחבה. הגמר זה שתי הקבוצות עם הציונים הכי גבוהים.

ח.      סמינר – אותו דבר, בין כמה מקומות, עושים את זה במרוכז במשך כמה ימים. מתעקשים על מקום ושכולם נוסעים יחד וזה נראה כמו מסע שיוצאים אליו עם כל החברה.

ט.      הכל מוצע אבל הם בוחרים – אם להופיע בopen SPOKEN רק בליגה המדוברת נשאף מאוד שכולם יהיו.

ציפיות מאתנו המנחים

שנהיה אנשי הקשר שמתפעלים את זה בשטח וכל בעיה שיש – לדבר עם אסף, שהוא הרכז הדרכה של הארגון.

ניפגש במפגשים שבהם נלמד אחד את השני איך אנחנו מלמדים. יש ברמת המנחים – 8-9 אנשים טובים. אנחנו יוצאים לסמינר לפני התחלת שנת הלימודים ב30 באוקטובר. זה אמור להיות הבסיס של החיבור בין המנחים.

לנהל תקשורת עם החניכים באופן קבוע. להחזיק אותם בקבוצת ווצאפ. לפני שמגיעים – אישור  הגעה עם אייקון. אם מישהו לא מגיע – להתקשר ולהתעניין. באיזשהו שלב זה מניע את עצמו.

שהאירועים יקרו. שהבני נוער יהיו בהתלהבות גדולה על הנעשה. אני לא צריך שאתם תפיקו את האופן ספוקן, עושים את זה יחד איתם אבל הם צריכים לעשות את זה איתנו ובעיקר בכוחות עצמם.

שתהיו אתם בלמידה ובהתפתחות של הדבר. אי אפשר ללמד את זה בלי למידה.

שתצליחו להחזיק קהילה לוקאלית אבל הארצי הוא מאוד חשוב. החוויה של הספוקנוער נהיית גדולה כשהם פוגשים אחד את השני בכל הארץ. קצת תחרותיות זה טוב.

הציפייה מול העיר והראשות ובית הספר – אנחנו לא גוף נפרד אלא הספוקנוער כרמיאל או ספוקנוער לוד. חשוב להזמין אישית את כל הנוגעים בדבר. לקראת אירועים – לוגואים וכדו' לא לשכוח.

עוד משהו בציפיות – אתם הספוקנוער – אתם הייצוג שלנו. לא יכול להיות שתהיה לעומתיות מול העיר או בית הספר או המתנס. הם הלקוח שלנו. אנחנו נותנים שירות לעירייה או לבית הספר.

פגישות

מערך שיעור – פשטות, ברמה שההבנייה – פתיחה עם השראה – תרגיל כתיבה חופשית – הם רואים קטע והולכים לכתוב בלי שום הנחייה. רואים ספוקן והולכים לכתוב אחריו. חוזרים ואוספים. זה יכול להיות נושא של תוכן או של צורה או שילוב של השניים. אם אני רוצה לעזור להם לעבוד עם דימויים – אני מראה להם קטע שעוסק בדימויים ואז אומר – להיות כאן זה כמו... להיות בשיעור לשון זה כמו... בואו תחשובו על מערכת יחסים על ידי דימוי – בואו תחשבו על מערכת יחסים ותחשבו על עולם דימויים. וזהו. יש שניים שלושה קטעים, כמה מילים על כל אחד בדיבור איתם, כמה תרגילי כתיבה. בכל מפגש צריכים לראות משהו.

יש ערך מאוד גדול – שילכו לראות קטעים – אין משהו שאפשר לעשות למישהו שלא מרחיב את הדמיון שלו.

בסוף יש במה פתוחה – אפשר לפתוח במשחק.

הנטייה הכי קלה זה לכתוב יצירתי ומופשט ושוכחים שזה שירה מדוברת שזה אמור להיות מדובר ולא סיפור קצר. מלכודת נוספת שהם לא רוצים להיפרד מהדף, צריך להיגמל מהדף. זה שלך ולא של הדף שלך. הרבה פעמים אני רוצה שיהיה דיבור מאוד פרקטי. אפשר לראות קטע ולדבר עליו 40 דקות. כולם יוצאים בתחושה שהייתה שיחה משמעותית וכו' והכל נורא מעניין. אבל מה שחשוב שהם ילכו למחברת שלהם ויכתבו ויקראו. אנשים רגילים להיות בדיונים ואנחנו צריכים להיות יותר מהירים – יציאה וחזרה לכתיבה.

יש קטע 60 שניות שהם צריכים להכין קטע שאורך 60 שניות ומשחק עם האלמנט של הזמן

בהתחלה ובהמשך הם צריכים להחשף להרבה קטעים – להביא קטעים שהם אוהבים. בסוף הבסיס זה לראות דברים של אחרים ולעשות מתוך חיקוי דברים שלי.

עינת: מה הביא אתכם לכאן? מה אתם יודעים על זה? מה זה אומר בשבילכם?

חשוב מאוד לכתוב. לא להתחמק מכתיבה בעולם.

דברים שחשובים לנו ושאנחנו צריכים

אנחנו רוצים שהמקום יהיה ביתי ונח - ספות וכדומה. בכלל כדאי לפרק את מבנה הישיבה  זה לא אותו מרחב. אני לא מורה ואתם לא יושבים על שולחנות. הרבה תשומת לב וזמן ארוך שמאפשר לסערות לקרות וגם לחזור הבייתה שקט.

שהמהלך יהיה דידקטי

שאני ארגיש שאני שוחה בתוך מה שמצפים ממני לעשות – אולי כדאי להשתתף שיעורי צפייה של מנחה מנוסה.

מפגש פתיחה רעיון: אסף שנהב, עיבוד: עדן אלדמע תשובה

קהל היעד: בני נוער וצעירים שלאחרונה גילו את הז'אנר והתעניינו

מטרה: לייצר בקבוצה מקום לפתיחות והבעה.

לו"ז:

זמן כולל: שעה וחצי, לרוב ישנם עיכובים כך שמתאים למפגש בן שעתיים. אם יש זמן מיותר תמיד ניתן לכתוב עוד, לתת פידבקים לבמה הפתוחה, או לעשות סלאם ג'אם.

1.      השראה: 5 דק'

2.      כתיבה: 5 דק'

3.      למה אני כאן: 2 דק'

4.      מעגל למה: 10 דק'

5.      מינגלינג: 5 דק'

6.      הסברים: 10 דק'

7.      משפטי פתיחה: 10 דק'

8.      תרגיל כתיבה והסתובבות: 10 דק'

9.      כתיבה ממשיכה: 10 דק'

10.  במה פתוחה (בערך 20-25 דק', תלוי במס' המשתתפים)

11.  סלאם ג'אם אם נשאר זמן

תוכן:

השראה (5 דק'):

קטע של ריימונד קארבר ואחריו קטע של אסף. אפשר להחליף למה שהמנחה יותר מתחבר אליו / כתב בעצמו.

קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות - הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת. אדם כזה נולד לתוך גיהנום, ובהתחלה הוא אינו יודע שזה הגיהנום. הוא ממשיך לחיות את חייו וליפול שוש ושוב, ורק אחרי זמן ארוך משהו קורה: איזה רגע של חסד, שבו הוא זוכה לראות, ולו לרגע מהיר ובהיר, את המקום שלו. פיסת גלויה קרועה מן המקום שלו, נאמר. או מישהו משם שחולף על פניו ומחייך - רגע שמשנה את חייו, משום שבבת אחת הוא מבין שאכן יש מקום כזה. שהוא לא חולם. שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהנום.

אנחנו לא נולדים לתוך מסגרות שבחרנו, 

כשאני מתבונן סביב לא נראה לי שברוב המקומות יש מקום בשבילי 

או בשביל אף אחד אחר,

נדמה שהארכיטקטורה החברתית שכחה לבנות מבנים ללב ולנפש, וכמה הראש בודד בלי שני אלה. 

אנשים אולי חושבים שיש להם מקום, שם איפה שלא יהיו.

אבל אני לפעמים חושב שהם שכחו, איך זה מרגיש או שאף פעם לא ידעו.

לפעמים אני חושב שכולנו מתגעגעים בדיוק לאותה החוויה, שהיא אמנם אחרת אצל כל אחד.

אבל בסוף כולנו צריכים את אותם הדברים'

שיראו אותנו, שיחבקו, ישמעו, יתנו הכרה, שנרגיש בעלי משמעות, חשיבות, חופשיים במידה שתאפשר לנו לגלות מי אנחנו - ומי בכלל יודע מי אנחנו,

הרי צריך מקום כדי לגלות את כל זה.

וכל מה שנשאר לי או לנו לנסות לעשות אם תרצו,

ליצור מרחבים חדשים, בהם הכללים חדשים,

ומבט בעיניים ופתיחה של הלב וביטוי, וחיפוש, ופשטות. הם לב העניין כולו.  

כתיבה (5 דק')                                             

כתיבת רצף חופשית

למה אני כאן (2 דק')

כל אחד כותב משהו שעונה על השאלה למה הוא כאן.

מעגל למה (10 דק')

במעגל, כל אחת קוראת את הקטע שכתבה על "למה אני כאן" או חלק ממנו או פשוט אומרת למה היא כאן. להדגיש שהסיבה היא לא ממש "כי ההוא אמר לי לבוא" אלא משהו אחר.

מינגלינג (10 דק')

מסתובבים בחדר לצלילי מוסיקה ובכל פעם שהמוסיקה עוצרת מתחילים לדבר עם האדם הקרוב ביותר, עדיף מישהו שלא מכירים קודם. מי הוא?

הסברים (10 דק')

קצת על הסדנה באופן כללי, מה שעומד להיות. כל מקום והמידע הנחוץ שלו.

משפטי פתיחה (10 דק')

נותנים דוגמאות למשפטי פתיחה מכל מיני קטעים מוכרים ומוכרים פחות, ומנסים להבין מה יש בהם. מקיימים דיון קצר על מה צריך להיות במשפט פתיחה כדי שנרצה להמשיך להקשיב לקטע. דוגמאות למשפטים:

1.      להלן תקציר שירי המלחמה הבאה... 

2.      אז חשבתי על זה... ואני חרא במולטיטאסקינג /סגרסקי

3.      אני מקים חבורה /ג'ימבו ג'יי

4.      נסענו למרכז לפני כמה ימים... /בלומנפלד 

5.      אין דבר העומד בפני הרצון ... /גלעד בלום

6.      כשישבנו אז אני ואתה במרפסת כנראה שנפגשנו בפעם הראשונה .... /אסף שנהב 

7.      I HOPE ITS FULL WHERE YOU ARE  /אלמונית 

8.      נפרדתי ממנה אתמול... /אריק אבר

9.      לפעמיים כשהערב מגיע פתאום והאור נדלק... /ענת דרימר

10.  אמרתי שהוא פוץ - /עמית צפריר

11.  אמנים לא מסוגלים להבין את ערך עצמם - אריק אבר

12.  מה נשמע הוא שואל אותי ובעצם הוא שואל אם אני ערבי...-פדרו גראס

13.  כשהבנתי מול מי התיישבתי זה כבר היה מאוחר מידי - זיו הרמלין שדר

14.  אתמול סבתי שתחייה ואבי שיזכה לחיים ארוכים לקחו אותי לשיחת התערבות - גלעד בלום

15.  לא עניינך לא עניינך לא עניינך - אלפי גלברד

16.  כשאני קם בבוקר אני זורק מעלי את סמיכת חדי הקרן והקשת בענן שלי /אלפי גלדברג

תרגיל כתיבת משפטי כתיבה והסתובבות (10 דק')

כל אחד כותב כמה משפטי פתיחה ואחר כך כולם מסתובבים בחדר ובכל פעם שהמוסיקה עוצרת נעמדים מול מישהו ומקיימים שיחה כשכל אחד משתמש רק במשפט פתיחה אחד ממה שהוא כתב. דוגמה:

"איזה מעצבן זה לקום בבוקר!"
"אני אוהבת אותו יותר מדי."
"איזה מעצבן זה, לקום בבוקר."
"אני אוהבת אותו! יותר מדי..."

כתיבה ממשיכה (10 דק')

נותנים זמן להמשיך את אחד ממשפטי הפתיחה.

במה פתוחה (20-25 דק')

כל אחד קורא את הקטע שכתב. במפגש פתיחה עדיין בלי פידבקים וכו'.

סלאם ג'אם אם יש זמן

אופציונאלי, אם נשאר זמן. המנחה או אחד החניכים מנגן בגיטרה, פסנתר, יוקלילי וכדומה (כלי נגינה הרמוני המתאים לליווי) בזמן שהאחרים מאלתרים, כל אחד בתורו, או ללא סדר, או כשהמנחה מפנה אליו את זכות הדיבור.

ציוד נדרש

1.      בחדר: מקרן ורמקולים

2.      בשביל הסלאם ג'אם – כלי נגינה הרמוני

3.      לכל חניך כלי כתיבה ומחברת. תמיד אפשר לחלק דפים וכו' אבל בהחלט מומלץ שיהיה לכל אחד משלו.

גרסה מקוצרת – לגזור ולשמור

המפגש נפתח בהשראה ובכתיבת רצף. אחריהם תרגיל קטן של "למה אני פה?" ואז סבב קצר של "למה אני פה?". אחר כך מינגלינג – הסתובבות בחדר והכרות. שיחה על משפטי פתיחה ועל מה שעושה אותם טובים, התנסות בכתיבת משפטי פתיחה ושימוש בהם בשיחה. נותנים זמן להמשיך את הכתיבה, במה פתוחה, ואם נשאר זמן – סלאם ג'אם.

מפגש השראה כתבה: עדן אלדמע תשובה

קהל היעד: בני נוער וצעירים שלאחרונה גילו את הז'אנר והתעניינו

מטרה: ליצור מפגש ראשוני בין המשתתפים ל"אני הכותב" או "אני היוצר" שלהם.

הדרך: הפגשת החניכים עם כמה יצירות ספוקן וורד, ומתן מקום לדעתם עליהן. רשימות הביקורת שלהם על הקטעים שהם שומעים הופכת לרשימה ראשונית של הדברים שהם אוהבים יותר ופחות בז'אנר, כך שרשימה זו יכולה להנחות אותם לכתיבתם שלהם. במפגש ישנן התנסויות בכל החלקים החשובים ביותר בכתיבה: צריכת יצירות, כתיבה, ועלייה על במה. אם יש זמן, ניתן לשלב אפילו אילתור.

לו"ז:

זמן כולל: שעה וחצי, לרוב ישנם עיקובים כך שמתאים למפגש בן שעתיים. אם יש זמן מיותר תמיד ניתן לכתוב עוד, לתת פידבקים לבמה הפתוחה, או לעשות סלאם ג'אם.

1.      השראה התחלתית: 5 דק'

2.      כתיבה ראשונית: 5 דק'

3.      התייחסות ראשונה: 5 דק'

4.      השראה שניה: 5 דק'

5.      התייחסות שניה: 5 דק'

6.      השראה שלישית: 5 דק'

7.      התייחסות שלישית: 5 דק'

8.      כתיבה והנחיות לסירוגין: 30 דק'

9.      במה פתוחה: 20-25 דק'

תוכן:

השראה התחלתית (5 דק'):

באופן כללי – קטע ספווקן וורד מוצלח שמביא ביקורת כלשהי על החברה כיום. אפשר לקרוא לזה "מיינסטרים". הצעות:

1.      אריק אבר – אחד ההולכים

2.      אריק אבר – הצלחה

3.      אסף שנהב – מדינת הצקצוקים

4.      אסף שנהב – כישלונות

5.      אלפי גלדברג – דור דה-נובו

6.      מעין אמיד – למידה משמעותית

7.      יעל טל – ציבור צעירה

כתיבה ראשונית (5 דק')

כתיבת רצף נטולת הנחיות של כחמש דקות, יכולה להתקשר להשראה הראשונית ויכולה גם לא.

התייחסות ראשונה (5 דק')

כל אחד כותב בין דבר אחד לחמישה שהוא אהב בקטע. אם יש משהו מאוד בולט אפשר גם לכתוב דברים שלא אהבו בקטע, אבל ממש לא חובה. אחד מהם לפחות חייב להיות אספקט של הקטע. למשל: שינויי הטון ותיאטרליות, הומור לא-מושלם (בציבור צעירה בין השאר, היוצרת אומרת משהו מצחיק באדישות, הקהל משלים את הבדיחה), היעדר הציניות, שמחה, ועוד. לאחר כשתי דקות מבקשים מאחד או שנים מהמשתתפים להגיד את מה שכתבו.

השראה שניה (5 דק')

קטע יותר אישי ורגיש, בו העיקר הוא היחשפותו של היוצר ופחות הטכניקה או האמרה הפוליטית. הצעות:

1.      אלן פותלס – כשעדיין אסור להגיד

2.      אריק אבר – פרידה (רק אם לא הושמע כבר בהשראה הראשונה)

3.      לירי בר – ריח של קלמנטינה

4.      עמית צפריר – לזכור אותך מחייך

5.      שירי לדלסקי – הכביש הזה תמיד כאן

התייחסות שניה (5 דק')

כמו ההתייחסות הראשונה, כדאי להמליץ לכתוב את כל ההתייחסויות באותו הדף וכשברור לאיזה קטע הן מתייחסות.

השראה שלישית (5 דק')

קטע המשלב בין האישי והפוליטי, בו היוצר חושף את עצמו אך גם יוצא באמרה על החברה או התרבות וכו'. לחלופין – קטע משעשע או טכני (שהדגש בו הוא בעיקר על טכניקה ודרך ופחות על תוכן). הרעיון הוא לנסות להביא בכל "השראה" קטע בעל אופי מעט שונה.

הצעות לקטע אישי-פוליטי:

1.      אלפי גלדברג – גיי מצידך

2.      אלפי גלדברג – לא עניינך

3.      לירי בר – ידע זה כוח

4.      נעמה לופו – שקר ה"כן"

הצעות לקטע משעשע או טכני:

1.      טל כהן – זונת חרוזים

2.      נעמה לופו – Paris

3.      בן סרגסקי – הקרוקודיל המתקתק

כתיבה והנחיות לסירוגין (30 דק')

מדברים על כך שהיום שמענו שלושה קטעים השונים זה מזה, ויצאנו עם דף קטן בו יש רשימה של דברים שאנחנו אוהבים בהם ואצל חלקינו גם דברים שפחות. עוד מעט ניגש לכתיבה עם כל מיני תרגילים ורעיונות, כשיש לנו איזה מושג לגבי הדברים שאנחנו אוהבים לשמוע – אלו גם הדברים שאנחנו נרצה להביא. אם אחד החניכים רוצה להתבטא בשלב זה אפשר. לאחר השיחה הקצרה הזו ניתן לעבור או לכתיבה חופשית בה החניכים יכולים להמשיך את מה שכתבו בתחילת המפגש, להמשיך משהו מהבית, או להתחיל משהו חדש. ניתן גם לתת תרגיל התחלתי כאן, וניתן אף לנהל את הזמן הזה בתרגילי כתיבה מוגדרים. השאלה היא האם אנו מעוניינים שהחניכים יצאו עם קטע, לאחר שנתנו להם זמן לעבוד עליו, או שיצאו עם כמה שיותר התנסויות בתחילת כתיבתו של קטע. מפגש זה מיועד לרוב לתחילתן של סדנאות, לכן מומלץ כן לתת מספר תרגילים בזה אחר זה.

במה פתוחה (20-25 דק')

אופיה של הבמה הפתוחה תלוי בזמן הנותר, בכמות המשתתפים ובשלב בסדנה. ככל שיש פחות זמן ויותר משתתפים יש לכוון יותר לבמה פתוחה נקייה מפידבקים ותגובות. כשהשלב בסדנה הוא התחלתי, כמו במפגש הזה, הפידבקים הם פחות הכרחיים. אם בכל זאת רוצים לתת פידבקים ואין זמן אפשר לבקש מהמשתתפים לכתוב את הביקורת שלהם ולתת/לשלוח ליוצר אחר כך. לחלופין, אפשר שלכל קטע יגיב רק מישהו אחד, אבל זה פחות מומלץ. לרוב ברגע שיש מקום לפידבקים ישנן גם תגובות וקשה לחסום את הזמן שזה עלול לקחת. אם יש הרבה זמן פידבקים יתאימו מאוד במפגש זה, כי עצם נתינת הפידבק גם היא מעוררת את "האני היוצר".

סלאם ג'אם (15 דק')

אופציונאלי, אם נשאר זמן. המנחה או אחד החניכים מנגן בגיטרה, פסנתר, יוקלילי וכדומה (כלי נגינה הרמוני המתאים לליווי) בזמן שהאחרים מאלתרים, כל אחד בתורו, או ללא סדר, או כשהמנחה מפנה אליו את זכות הדיבור.

ציוד נדרש

1.      בחדר: מקרן ורמקולים

2.      בשביל הסלאם ג'אם – כלי נגינה הרמוני

3.      לכל חניך כלי כתיבה ומחברת. תמיד אפשר לחלק דפים וכו' אבל בהחלט מומלץ שיהיה לכל אחד משלו.

גרסה מקוצרת – לגזור ולשמור

משמיעים כשלושה קטעי ספוקן וורד מגוונים, לאחר הראשון נותנים זמן קצר לכתיבת רצף. לאחר כתיבת הרצף ולאחר כל אחד מהקטעים הבאים נותנים זמן קצר לכתוב מה היו הדברים שאהבנו בקטע. מסבירים בקצרה מה הערך של לדעת מה אני אוהב בקטע ומה לא. רשימה זו יכולה להדריך אותנו בכתיבתנו. נותנים זמן כתיבה של כחצי שעה, אפשר שהזמן יהיה רצוף ואפשר גם לזפזפ בין תרגילים – שיקול דעת. מסיימים בבמה פתוחה, כשלפי תנאי השטח מחליטים אם לתת מקום לפידבקים ובאיזה אופן. אם נשאר עוד זמן, אפשר לעשות סלאם ג'אם. בהצלחה!