אסף - הקדמה
הבסיס של הספוקנוער הוא
זה שאנחנו בעולם כדי לייצר לבני נוער מרחב שבו הם יביאו את עצמם לידי ביטוי עצמי
מבלי שיפוטיות. יש כל כך הרבה סבל משיפוטיות וסבל - במערכות משפחתיות ומוסדיות.
לייצר מקום שבו הכל שפוי פתאום.
יעקב הכט, מייסד החינוך
הדמוקרטי, אומר שאנחנו עושים מהפכה. אנחנו מייצרים נגיעה בלב שמייצרת ים של
אמפתיה. פתאום נוצר מרחב קהילתי שלם שבו כולם מתעניינים בסיפורים של אחרים.
הפואטרי סלאם עובד אחרת - יש אירועים ויש שחיקה. כאן אנחנו רוצים לייצר עוגן, בית
וקהילה.
מה שלי - אסף - חשוב, זה
לדבר על המתודולוגיה הרחב. איך נראה תהליך תהליך שנתי:
המתודולוגיה הרחבה של הדבר - איך הוא נע ואיך הוא
מתקיים בעולם
1. מתודולוגיה
2. תוכנית שנתית
3. מפגשים
1. מתודולוגיה
כל מה שאנחנו עושים זה
חוזר ליסודות של הבית שיש בו עוגן ועומק.
הבסיס של זה - שתהיה לכם
קבוצה.
נוצרת קבוצה. יש בה 15
חברה. הם הגרעין –
א.
הם
יתמקצעו בספוקן וידעו לעשות 'שירה מדוברת' – כתיבה, עריכה, הצגה.
ב.
התפקיד
שלהם – אנחנו צריכים לייצר איתם אווירה מאוד מאוד חזקה. אנרגיה מיוחדת כדי שהם
יצליחו לארח סביבם קהילה. קהילה יכולה להיות מוגדרת סביב תחומי עניין אבל ההגדרה
שלי – שיש קהילה שמארחת מרחב קהילתי שלם. יש כמה אנשים שיש להם עניין לייצר חוויה
משותפת להרבה אנשים כדי לאפשר לכולם חוויה משותפת שכולם שואפים אליה.
בהרצליה לדוגמא, לאחר
גיוס ארוך וקשה, אחרי עשרה מפגשים עשינו מופע. כמו בחוג, לעולם לא נקרא לזה חוג
ותמיד נתקן את מי שיקרא לזה חוג – אנחנו קהילה או קבוצה.
עם החברה של הרצליה –
סידרנו מעט כיסאות והגיעו חמישים אנשים. פגשתי אותם בפסח ושאלתי אותם מה עושים? הם
אמרו – בואו נפתח עוד קבוצה. חלק רצו וחלק לא. הם הציעו מיקרופון פתוח.
האינטואיציה שלהם מובילה אותנו עד היום למה שאנחנו קוראים 'OPEN
SPOKEN'. כולם מוזמנים אבל רק בני נוער [עד גיל 19] עולים להופיע.
עקרונות המתודולוגיה – זה המבנה: המרחב אינו
שיפוטי
ü
מרחב בלי שיפוטיות
ü
הקשבה עמוקה
ü
בלי ציניות ובלי
הערות מבטלות – לייצר אינטימיות – אם זה קורה עוצרים הכל ואומרים: קרה כאן משהו,
אין כאן מקום להרבה אנשים.
ü
מה שנאמר בקבוצה נשאר
בקבוצה.
ü
יש תהליכי למידה שבהם
ילדים יכולים להתנסות בלי לחשוש
ü
לקבל הרבה פידבקים
ü
לייצר קהילות נוספות –
'בואו יש מקום'
ü
אנחנו צריכים להחזיק
את זה חזק בלב כל השנה.
ü
יש בבית הספר הזדמנות
לייצר את זה כתופעה ומשהו ממש חזק.
סדר העבודה
א.
מתחילים בגיוסים –
ב.
חודש וחצי חודשיים של
עבודה עם הקבוצה על היסודות ועל מה שבא לנו
ג.
BOOM – מופע שעובד ככה שכולם צריכים לסגור קטע או שניים, או שכל אחד עושה קטע
ביחד וקטע משותף. אנחנו משלבים מוזיקה. אם יש נרטיב שכולם כותבים סביבו – 'חבל שאי
אפשר ללכת ערומים' והם עולים לא על קטע של נודיסטים דווקא. דיברנו על יופי – על מה
לא מדברים כשמדברים על יופי. [אגב, מפגש לדוגמא. שאלה אחת: על מה לא מדברים
כשמדברים על יופי? ב. מה הייתי רוצה לשנות בעצמי פיזית? ג. מה אני אוהב בעצמי? ד.
הכי יפה בעולם בעיני זה? – הכל היה מודבק בארבע פינות עם דביקיות. אנשים הקריאו
פתקים של אחרים – ואז לוקחים השראה. אפשר לגנוב משפט של מישהו אחר ואז כותבים.
תרגילי כתיבה בדרך כלל הם 7-10 דקות ואחר כך בהמשך השנה מראים להם איזה קטע
ושואלים – מה אהבתם ומה לא אהבתם? בלי לחפור אלא ממוקד. מה היה כאן? למשל חזרה –
קחו ותכתבו קטע.]
ד.
OPEN SPOKEN – אנחנו מזמינים עד 16 אנשים להופיע. המנחה והנגנים הם בני נוער. הדגש
על העקרונות הבסיסיים של הקשבה עמוקה, בלי ציניות. יש הפסקה באמצע של עשר דקות אבל
לא חייבים, כי הרי הם באים כדי לפגוש אחד את השני הרבה יותר. אחר כך יש במה פתוחה.
התהליך שלנו זה איך להפיק את האירוע – יש מנחה, הגברה, נגנים, הזמנה לאנשים מול
צוות. לדאוג שהם עובדים לקראת זה. חמישה חברה הכי תותחים – עובדים בכיתות, מפיצים,
מדברים. אם נעשה את זה בסוף בית ספר או ערב – מי שיגיע לשם זה אנשים שיבחרו להגיע
לשם. בדרך כלל אנשים לא מצליחים להגיע לסביבה אינטימית.
ה.
יש הזמנות של קהילות
אחת לשנייה, באים להתארח בopen spoken אחד אצל השני. תמיד כדאי
להביא מישהו מהספוקן הארצי כי כשהוא מנוסה זה יוצר גרוב מטורף. כשהם קולטים אחד את
השני עושים את אותו הדבר זה הכי מגניב אותם.
ו.
צוות ספוקן ארצי –
בצוות הזה שיש בו מקום של 3-4 [אבל אם ממש רוצים אפשר גם 6] זה החברה הכי רציניים.
הספוקן וורד בארץ גדל. אנחנו מייצרים תשתית שיכולה לקלוט אנשים בכל מיני מקומות.
צוות הנוער הארצי מייצר את האירועים הארציים. את הסמינרים אנחנו מייצרים. מדובר
בעיקר בליגה המדוברת. יש קהילה בוגרת של ספוקנוער שבצבא אבל עדיין עושים דברים. הם
חוזרים אלינו עם הודעות.
ז.
הליגה המדוברת – זה
עובד ככה: שש קבוצות בכל בית, יש שלושה בתים, שנפגשות לאורך השנה שלוש פעמים. שני
קטעים של יחדים וקטע קבוצתי – זוגות / שלשות / רביעיות. יש ניקוד בקהל. אנשים
רנדומאליים שכל קבוצה שלוחת נציג שהוא מצביע לכל אחד חוץ מלעצמו. הוא לא חניך אלא
מהקהל, מהקהילה הרחבה. הגמר זה שתי הקבוצות עם הציונים הכי גבוהים.
ח.
סמינר – אותו דבר,
בין כמה מקומות, עושים את זה במרוכז במשך כמה ימים. מתעקשים על מקום ושכולם נוסעים
יחד וזה נראה כמו מסע שיוצאים אליו עם כל החברה.
ט. הכל מוצע אבל הם בוחרים – אם להופיע בopen
SPOKEN רק בליגה המדוברת נשאף מאוד שכולם יהיו.
ציפיות מאתנו המנחים
שנהיה אנשי הקשר
שמתפעלים את זה בשטח וכל בעיה שיש – לדבר עם אסף, שהוא הרכז הדרכה של הארגון.
ניפגש במפגשים שבהם
נלמד אחד את השני איך אנחנו מלמדים. יש ברמת המנחים – 8-9 אנשים טובים. אנחנו
יוצאים לסמינר לפני התחלת שנת הלימודים ב30 באוקטובר. זה אמור להיות הבסיס של
החיבור בין המנחים.
לנהל תקשורת עם
החניכים באופן קבוע. להחזיק אותם בקבוצת ווצאפ. לפני שמגיעים – אישור הגעה עם אייקון. אם מישהו לא מגיע – להתקשר
ולהתעניין. באיזשהו שלב זה מניע את עצמו.
שהאירועים יקרו.
שהבני נוער יהיו בהתלהבות גדולה על הנעשה. אני לא צריך שאתם תפיקו את האופן ספוקן,
עושים את זה יחד איתם אבל הם צריכים לעשות את זה איתנו ובעיקר בכוחות עצמם.
שתהיו אתם בלמידה
ובהתפתחות של הדבר. אי אפשר ללמד את זה בלי למידה.
שתצליחו להחזיק קהילה
לוקאלית אבל הארצי הוא מאוד חשוב. החוויה של הספוקנוער נהיית גדולה כשהם פוגשים
אחד את השני בכל הארץ. קצת תחרותיות זה טוב.
הציפייה מול העיר
והראשות ובית הספר – אנחנו לא גוף נפרד אלא הספוקנוער כרמיאל או ספוקנוער לוד.
חשוב להזמין אישית את כל הנוגעים בדבר. לקראת אירועים – לוגואים וכדו' לא לשכוח.
עוד משהו בציפיות –
אתם הספוקנוער – אתם הייצוג שלנו. לא יכול להיות שתהיה לעומתיות מול העיר או בית
הספר או המתנס. הם הלקוח שלנו. אנחנו נותנים שירות לעירייה או לבית הספר.
פגישות
מערך שיעור – פשטות,
ברמה שההבנייה – פתיחה עם השראה – תרגיל כתיבה חופשית – הם רואים קטע והולכים
לכתוב בלי שום הנחייה. רואים ספוקן והולכים לכתוב אחריו. חוזרים ואוספים. זה יכול
להיות נושא של תוכן או של צורה או שילוב של השניים. אם אני רוצה לעזור להם לעבוד
עם דימויים – אני מראה להם קטע שעוסק בדימויים ואז אומר – להיות כאן זה כמו...
להיות בשיעור לשון זה כמו... בואו תחשובו על מערכת יחסים על ידי דימוי – בואו
תחשבו על מערכת יחסים ותחשבו על עולם דימויים. וזהו. יש שניים שלושה קטעים, כמה
מילים על כל אחד בדיבור איתם, כמה תרגילי כתיבה. בכל מפגש צריכים לראות משהו.
יש ערך מאוד גדול –
שילכו לראות קטעים – אין משהו שאפשר לעשות למישהו שלא מרחיב את הדמיון שלו.
בסוף יש במה פתוחה –
אפשר לפתוח במשחק.
הנטייה הכי קלה זה
לכתוב יצירתי ומופשט ושוכחים שזה שירה מדוברת שזה אמור להיות מדובר ולא סיפור קצר.
מלכודת נוספת שהם לא רוצים להיפרד מהדף, צריך להיגמל מהדף. זה שלך ולא של הדף שלך.
הרבה פעמים אני רוצה שיהיה דיבור מאוד פרקטי. אפשר לראות קטע ולדבר עליו 40 דקות.
כולם יוצאים בתחושה שהייתה שיחה משמעותית וכו' והכל נורא מעניין. אבל מה שחשוב שהם
ילכו למחברת שלהם ויכתבו ויקראו. אנשים רגילים להיות בדיונים ואנחנו צריכים להיות
יותר מהירים – יציאה וחזרה לכתיבה.
יש קטע 60 שניות שהם
צריכים להכין קטע שאורך 60 שניות ומשחק עם האלמנט של הזמן
בהתחלה ובהמשך הם
צריכים להחשף להרבה קטעים – להביא קטעים שהם אוהבים. בסוף הבסיס זה לראות דברים של
אחרים ולעשות מתוך חיקוי דברים שלי.
עינת: מה הביא אתכם
לכאן? מה אתם יודעים על זה? מה זה אומר בשבילכם?
חשוב מאוד לכתוב. לא
להתחמק מכתיבה בעולם.
דברים שחשובים לנו ושאנחנו צריכים
אנחנו רוצים שהמקום יהיה
ביתי ונח - ספות וכדומה. בכלל כדאי לפרק את מבנה הישיבה זה לא אותו מרחב. אני לא מורה ואתם לא יושבים
על שולחנות. הרבה תשומת לב וזמן ארוך שמאפשר לסערות לקרות וגם לחזור הבייתה שקט.
שהמהלך יהיה דידקטי
שאני ארגיש שאני שוחה
בתוך מה שמצפים ממני לעשות – אולי כדאי להשתתף שיעורי צפייה של מנחה מנוסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה